For every story tagged #WattPride this month, Wattpad will donate $1 to the ILGA
Pen Your Pride

רק ביחד - פרק 21

1.4K 90 7

הימים הבאים היו סיוט. גל לא יכול היה לסבול את המראה של שיר ודן חבוקים. נראה היה כי דן השתדל ללכת כמה צעדים לפניו, אוחז בידה של שיר בחוזקה, כמו כדי להכאיב לו יותר ויותר. זה עיצבן את גל כל כך, אבל הוא שתק. הוא ידע שעכשיו אין לו זכות להעיר להם על כך. הרי שיר כבר לא אתו יותר.

היא עם מישהו אחר. והוא לא יכול להוציא אותה מהראש שלו. אל כל מקום שאליו הלך, כל דבר שהסתכל לעברו... פתאום כל דבר הזכיר לו אותה: כל עלה דשא ירקרק הזכיר לו את השיחות איתה על המדשאות האחוריות בבית-הספר, כל חיוך מטופש של ילדה בכיתה הזכיר לו את החיוך שלה, כל ילקוט שחור העלה בראשו את זיכרון עיניה.

שאר החבורה ידעה על כך והשתדלה לעזוב אותו לנפשו, מה שעיצבן אותו עוד יותר. הוא ידע שאם היו מתנהגים כאילו הכול כרגיל, הוא היה יכול להתגבר על הפרידה מהר יותר. אבל הם החליטו לשתוק.

רמה סיימה את נאום הפרידה, נאום שהכריז על סיומו של טיול המצוינות. גל נשם לרווחה. אחרי טיול מצוינות שכזה, הוא כבר לא היה כל כך בטוח שהוא רוצה עוד טיול מצוינות בשנה הבאה.

שיר הייתה רחוקה ממנו במהלך שני הימים האחרונים. בלילות הבנים התפרצו לחדר של הבנות והיא צחקה יחד עם כולם, אך היא הייתה שקטה וסגורה אף יותר מבדרך כלל. גל הסתכל עליה אפילו יותר משהסתכל לפני שיצאו וגם בתקופה שהיו יחד. הוא לא יכול היה להתעלם מן העובדה שכשדן מתיישב לצידה ומחבק אותה, היא רק מסתגרת יותר.

היא לא אוהבת את דן, בכך הוא היה בטוח. זאת הייתה נקודת האור היחידה שלו. אולי, לפני שדן יחליט שהיא כבר לא מפתה אותו יותר, היא תבין את זה, ותזרוק אותו. כך היא לא תפגע ממנו.

הוא חשב עליה כל כך הרבה זמן, כל הזמן. דמותה עלתה בראשו שוב ושוב, אך היא עצמה בקושי שלחה אליו מילה מאז נפגשו ליד הפסנתר. לכן הופתע מאוד כאשר ניגשה אליו לאחר שירדו מן האוטובוס, גוררת אחריה את המזוודה שלה. "היי."

"היי," השיב, משתדל שלא להישמע המום יתר על המידה.

"יש לך טרמפ הביתה?" שאלה.

"לא, אין," ענה בקרירות מסוימת. היא לא דיברה אתו כמעט כל הטיול, אבל כשהיא צריכה ממנו משהו היא תדבר אתו בכל מחיר, מה? הוא הרגיש מיואש. ליבו עדיין פעם במהירות מסחררת בכל פעם שהתקרבה אליו, בכל פעם שנגעה בו, בכל פעם שדיברה אתו. הוא ניסה, בכל כוחו, לשנות את רגשותיו כלפיה – אך האהבה החד-צדדית הזאת כנראה נולדה להיות ולהישאר. הוא הביט בה ותהה לעצמו האם השתנתה. הוא היה בטוח שפעם, שיר לא הייתה מתנהגת כך.

"אמ..." גמגמה, נבוכה מעט. היא בטח מנסה למצוא דרך נחמדה ומנומסת לסיים את השיחה, חשב גל לעצמו. שיר המשיכה: "אימא שלי באה לקחת אותי. אתה רוצה לבוא איתנו?"

גל הרים אליה את מבטו בבת-אחת, מופתע בעליל. הוא לא ציפה לכך, ושאלתה העירה בו הערכה מחודשת כלפיה. אולי היא לא השתנתה למרות הכול. ואם היא מציעה לו לנסוע איתה הביתה, אולי גם היא לא אבדה. הוא חייך אליה, מהנהן, מרגיש איך ליבו מפרפר בהיסטריה כשהשיבה לו את חיוכה המוכר והחמים.

רק ביחדRead this story for FREE!