יעוד הדרקון • Mate To The Dragon

לייזריה

אני מסתכלת חזרה על הזאב שמסתכל עליי בתחנונים. "מעולם לא ראיתי אותך לפני כן, איך למדת את כל זה?" אני שואלת שוב.

"את סיפרת לי, אני המיועד שלך!" הוא חוזר ואני נוהמת.

"זה לא אפשרי! דרקונים בוחרים את המיועדים להם וכבר יש לי אחד!" אני יורקת.

"את הרגת את קיילו כשהוא ניסה להשתלט על הכס שלך, לייזה!"

אני מטלטלת את ראשי בכעס. "אני לעולם לא אהרוג את קיילו והוא לא היה עושה דבר שכזה."

הוא דובר אמת לייזריה, הדרקון שלי אומר.

אני מרגישה כאב חד בחזה שלי. "אז למה אני לא זוכרת שום דבר מזה?" אני שורקת דרך שיניים חשוקות.

"דוד שלך פגע בך, ואת עברת התעוררות. הוא שיקר לך כדי שתעזרי לו להשמיד את אנשי הזאב," הוא מסביר.

אני מסתכלת אחורנית במהירות על דוד שלי העומד גבי דרקון, שורף את שארית היער. "אני לא זוכרת שום דבר," אני מתנשפת, חזי עולה ויורד כשאני מתחילה להיבהל.

אני מסתכלת על מלך אנשי הזאב בעיניים רחבות, ראשי שוחה בבילבול. עיניו מזוגגות ואני יכולה לראות שהוא נלחם במשהו בתוכו.

לפתע הוא נוהם בקול ומעביר את ידו בתסכול בשיערו. עיניו מסתחררות בשחור וזהב. "לעזאזל עם זה!" הוא נוהם והדבר הבא שאני יודעת הוא, שפתיו מתרסקות על שלי.

אני שומעת שאגה אבל הקול רחוק ואני בקושי שמה לב אליו. הנשיקה מוכרת לי ואני דוחפת אותו ממני כשאני מנסה להחזיק את הזיכרון.

הוא חומק ממני אבל כשאני סוגרת את עיניי תמונות נוספות מתחילות להופיע בחשכה מול עיניי, ואני נזרכת לאין סוף הבזקים מין העבר.

"לייזה, אנחנו צריכים ללכת!"

הוא עף מולי, כשחץ פוגע בכנפו. הוא משחרר שאגה נוראית ומלאת כאב ואני צופה בפסים שחורים מתחילים להתפשט על כנפו.

"את יכולה להישאר בלהקה."

"אני רוצה שתשני את דעתי לגבי דרקונים."

"תחלימי היטב, מיועדת קטנה שלי."

"קיילו עמד להרוג אותך אחרי טקס האיחוד, אבל זה יותר טוב. אני אקבל את הכותרת שלך בלי לדאוג לגבי כיסוי."

"אני לא הולך לשום מקום."

אני מצטער לייזה.

עיניי נפקחות ואני מתנשפת. אני מסתכלת סביב כשפאניקה כשהכל שוטף אותי. דריוס כורע מולי, ידיו על צידי פניי.

חיול רחב מתפרש על שפתיי ואני יכולה להרגיש דמעות נופלות על פניי. "אני זוכרת," אני בוכה, זורקת את זרועותיי סביב צווארו.