רק ביחד

רק ביחד - פרק 17

טליה ישבה על הספה בסלון הבית של משפחת לוי, צופה במשחק 'חגורה', שהלך והתדרדר. בהתחלה באמת היו "רק" נשיקות, אבל אז הבנים החליטו שהם רוצים יותר. טליה בהתה בנעשה, מזועזעת, ואחרי הנגיעה הראשונה מתחת לחולצה היא קמה ויצאה החוצה. היא הייתה בשוק מכך שבלה, נעמי, מאיה וצור עוד המשיכו לשחק.

היא ניגשה אל שולחנות הכיבוד הריקים. הילדים אכלו כמו חיות, וכל שנשאר על צלחות הפלסטיק היה רק פירורי חטיפים ואבקת סוכר. הפלאפון שלה צלצל.

"איפה את?!" נשמע קולה הנרגז ירדן.

"בחוץ," השיבה טליה, "הייתי צריכה לנשום אוויר צח, להשתחרר..."

"תחזרי," ביקשה ירדן. "אני צריכה לשירותים."

טליה גלגלה עיניים. "אז לכי."

"אני רוצה שתלווי אותי!"

טליה נאנחה ופנתה חזרה אל תוך הבית. ירדן חיכתה לה ליד המדרגות והשתיים עלו למעלה, מחפשות אחר השירותים. היו שירותים גם בקומה התחתונה, אך הדרך אליהם הייתה חסומה על ידי מעגל הילדים ששיחקו 'חגורה'.

ירדן פתחה דלת אחת ומצאה מחסן. בעוד חברתה עוברת לדלת הבאה, טליה הביטה לאחור, אל הילדים שעוד ישבו ושיחקו, וזכתה להביט בענבר רוכנת לעבר צור ומעניקה לו נשיקה ארוכה ולהוטה על פיו.

ירדן חזרה. "עוד מההתחלה ידעתי שהיא רוצה אותו," אמרה ומשכה בכתפיה.

טליה הזעיפה לעברה פנים והסתובבה. היא לא רצתה לצפות במשחק. מה שראתה בהחלט הספיק לה. "בואי, אולי זה כאן."

~ ~ ~

הייתה סיבה אחת שהוא לא אמר לה. הוא לא ידע למה לא אמר לה; אולי הוא התבייש, אולי חשש מן התגובה. עם שיר הכול היה אחרת, כל כך שונה מכל הבנות האחרות. היא בהחלט הייתה מישהי מיוחדת. הוא קיווה שמישהו פשוט כמוהו יספיק לה.

הסיבה שלא אמר לה הייתה... היא. הוא לא רצה לשחק 'חגורה' בלעדיה. הוא לא רצה לשבת שם לבדו, בלי היחידה שהוא באמת רוצה לנשק, לזכות בנשיקות מכל הבנות בכיתה, ולהיאלץ לנשק מישהי אחרת.

עכשיו הם ישבו בחדר שלו, הוא עומד מולה בגופייה וג'ינס, עיניו הכחולות נעוצות בעיניה השחורות בנחישות, והיא יושבת על המכתבייה שלו, קפואה, שפתה התחתונה שמוטה מרוב תדהמה בגלל השאלה האחרונה ששאל אותה.

גל היה נבוך והמום מהשאלה לא פחות ממנה. הוא לא האמין שלא היה לו האומץ להגיד לה ישירות שהוא אוהב אותה, אבל היה לו האומץ לשאול אותה אם היא אוהבת אותו. ליבו פעם במהירות, מפוחד מעט מן התשובה שעלולה להגיע.

מה אם תגיד לא? ומה אם תגיד כן אך תשקר? מה יישאר לאחר מכן?

"...מה?!" שיר נשמעה כאילו היא עומדת להתפוצץ.