פרק 12

2.1K 118 21

דיימון הביט בי מפוחד. פוחד ממה שאני הולכת לעשות. פוחד מהעובדה שאני באותה שניה הייתי משוגעת לגמרי. "איך אתה מעז לבוא לפה אחרי מה שעשית?" צעקתי עליו בכוח כוחי. "על מה את מדברת דבי? מה עשיתי?". כעסתי מאוד. כול העצבים על העובדה שמישהו סימם אותי באופן קבוע ועכשיו אני צריכה להיגמל כשאני בכלל לא ידעתי שאני מכורה. "בגללך אני פה, אתה סיממתי אותי כול לילה, שכרת את הברמן הזה כדי שישים לי את זה במשקה! בגללך התנהגתי כמו זונה, מאז שראיתי אותך והשכבת אותי, התחלתי להתנהג באמת כמו זונה! אתה היית האדם ראשון ששכבתי אתו אתה יודע? זה היית אתה כול הזמן הזה! אתה טוד בלאק!".

דיימון היה חיוור כסיד. כנראה מפחד. אך לאחר שניה הוא הפשיר וחזר אליו מבטו החם "מה עובר עליך דבי?" הוא התקרב אלי "אני דיימון. החבר שלך. תביטי בי. אני לא טוד".

מצמצתי בחוזקה פעמים. מנסה להבין מה אני רואה באמת. ראיתי את טוד, עומד שם עם מבטו המשוגע לרגע אחד ולרגע אחר ראיתי את דיימון שלי. זה כול כך חירפן אותי שהתחלתי לצרוח. צרחתי הכי חזק שהיה ביכולתי וכיסיתי את אוזני. עצמתי בעיני בחוזקה והנדתי את ראשי בחוזקה. צורחת חזק עוד יותר.

לאחר כמה דקות של צרחה בלתי גמרת הרגשתי ידיים עוטפות אותי מאחורה. לא שמתי לב לזה בכלל. המשכתי לצרוח בכול הכוח.

**************************************************

שכבתי שמה לאחר הם הרביצו לי די הרבה זמן. ככה לפחות זה הרגיש. לא זזתי. לא יכולתי. הרגשתי איך אני מאבד עוד ועוד דם והתחלתי להרגיש ישנוני. אז נרדמתי והתעוררתי. נרדמתי והתעוררתי. שוב ושוב. לא הרגשתי כמה זמן שכבתי שם. לא זז. התלמידים רואים אותי שוכב שמה, שבשלולית דם, מסוחרר לגמרי. אף אחד לא טרח לראות אפילו אם אני חי או מת. בכול זאת כנראה שהייתי חיוור מכול הדם שאיבדתי. ראיתי באמת את הסוף עד ששמעתי קול גברי קורא לי "שון!" זה היה דיימון. למה תמיד אומרים לו לקרוא לי? הסתובבתי לעברו. ידיו היו שלובות ומבטו היה קר ורציני. "קום" הוא אמר בקרירות. התחלתי לקום והרגשתי איך ראשי מסתובב. אך זה היה נסבל. אז התעלמתי מזה. "בוא לאחות. אני רואה איך אתה מסוחרר" דיימון אמר שוב בקולו המתכתי. למה כשהוא מדבר אתי הוא מדבר כל כך קר?

התחלנו ללכת לאחות ובדרך ראינו את רייצ'ל עוברת עם החברות שלה, מדברת וצוחקת. עד שהיא ראתה אותי. כשהיא ראתה אותי החיוך מפניה ירד לגמרי. "מה קרה לך שון?" היא שאלה אותי. "אני מדמם" אמרתי את המובן מאילו. היא הביטה על חברותיו והן הנהנו לה על שאלה שלא נשאלה אך הייתה ברורה בהחלט. לאחר מכן היא אמרה "אני אלווה אותך". הנהנתי והמשכנו לאחות.

"אז הם הרביצו לך?" רייצ'ל שאלה. "חזק" עניתי. "ולא עשית כלום?" דיימון אמר, צוחק עלי. "דיימון!" רייצ'ל נזפה בו ואחר פנתה אלי כהתנצלות "הוא לא התכוון לזה". "אני כן" הוא אמר. היא הביטה בו במבט נוזף ובאותו הזמן הגענו לאחות.

החיים הכפולים של דביRead this story for FREE!