הילד החדש

154 20 6

"מי זה הילד הזה? ומה הוא עושה פה?" שמעתי בנות אאומרות אחת לשניה. "סתם עוד בלונדי שחש." מישהו ענה להן בתגובה. רק הגעתי ואני כבר רוצה לחזור לג'ינקס. אמא סידרה את הטפסים והלכה. לא אמרתי לה שלום והיא השאירה אותי במזכירות לקבל חדר. עכשיו אני בדרך לחדר שלי. יותר נכון לבקתה שלי. אחת מתוך 300. שמעתי כל הדרך אנשים שואלים בינהם מי אני וראיתי אותם נועצים בי מבט. שמתי את האוזניות שלי והתחלתי לחפש את רחוב צ'ארלס בתוך הפנימיה הזאת. קוראים לה תיכון פיוזאפ. תיכון שמוביל שינוי. ומה ששמתי לב ולא מצא חן בעיניי הוא הסוג של האנשים פה. הסתכלו עליי כאילו אני לא שייך. אני לא שייך אבל נתנו לי הרגשה יותר חזקה של 'תעוף מפה'. לפחות אני לא אצטרך להתרחק מאנשים, אני אהיה שוב לבדי כמו בשנים האחרונות ואני לא צריך להרחיק אנשים ממני.

פתחתי את הבקתה וראיתי שיש חדרים. מצד ימין יש מסדרון עם מקלחון ושרותים. מצד שמאל חדרי שינה. הסתכלתי אל מולי והיה שם כמו סוג של סלון כזה אבל בלי טלוויזיה. רק שולחן וספות. ישב שם ילד עם שיער שחור ומשקפיים, צבע העור שלו היה בהיר והוא לבש גופייה. הוא קרא ספר. ואז קפץ כשראה אותי

"מה אתה עושה פה?"ישר שאל בהתגוננות. הרמתי ידיים ואמרתי "תירגע אחי, אני חדש פה." הוא התיישב חזרה על הספה ואמר "אהה אתה הבלונדי שכולם מדברים עליו." צחקתי ואמרתי לו "חמש דקות אני פה וכבר כולם יודעים שהגעתי?" הוא הנהן ודחף את משקפיו על גשר האף והוסיף "אני קארל . מי אתה?" הושטתי יד ואמרתי "דניאל." הוא לחץ יד ואמר "בוא יש לנו  פה מיטה פנויה. אני כבר אודיע לחברי הבקתה שהגעת ושלא יבהלו. הוא לקח אותי לחדר הימני במסדרון השמאלי. פתח את הדלת ואמר "אני ישן פה." הצביע למיטה בצד שמאל למטה. "המיטה מעליי פנויה ומעכשיו אתה ישן בה." הוא חייך. חייכתי חזרה.

אמרתי לו "אתה שונה מהאחרים." הוא עשה פנים לא מבינות ושאל "מה זאת אומרת?" צחקתי ואמרתי "אתה לא אמרת שאני בלונד שחש או בלונד גותי או סנוב או שאני לא שייך לפה." הוא גיחך ואמר "אני לא מדבר על אנשים. לפחות לא לפני שאני מכיר אותם, ואם כבר אני מדבר עליהם אז זה בפנים שלהם. וכן לדעתי אתה בלונדי לא סנוב אבל אתה לא נראה שייך לסגנון של בית הספר. לא יודע איך להסביר את זה. כולם מתלבשים שונה פה ואתה לובש את הסקיני השחור הזה ואת החולצה השחורה הזאת, ואין פה אחד שלובש סקיני. והתחתונים שלהם לא מציצים מעל המכנסיים. וגם לא צובעים פה את השיער בגוונים כולם עם צבעים אחידים ואתה עם בלונד וגוונים של כחול שזה די מוזר וזה מוזר במיוחד עם הקוצים שאתה מעמיד. ואגב יש לך מבטא אמריקאי, מאיפה אתה?" עניתי אוטומטית "ג'ינקס." הוא צחק ואמר "לא שמעתי על המקום הזה אבל יש משחק שנקרא ג'ינקס."

הנחתי את התיק על המיטה ואז התיישבתי עליה. "שומע? אני חושב שכדאי לך להכיר את המקום שלא תלך לאיבוד. אגב, יש 100 בקתות. מחולק 50 בקתות לבנות 50 בקתות לבנים. מתוכם 20 לא בשימוש והם הכי רחוקות. הבקתות." הנהנתי והוא המשיך "יש פה שלושה מגרשים שונים טניס, כדורגל וכדורסל. יש פה מכון כושר. יש כאן גם בריכה ואני כבר אראה לך את המקום." הנהנתי ויצאנו מהבקתה.

הוא הראה לי את כל הפנימיה הזאת והמקום נראה יפה, מטופח וכמו שכונה קטנה "יש פה מכולת בהמשך. עישון אסור בבית הספר, אלכוהול אסור ובנים ובנות בלילה באותו חדר גם אסור."הנהנתי והסתכלתי סביב. וראיתי עוד ילדים מסתכלים עלי ומסתודדים.

קארל הוביל אותי לחבורה של בנים בגיל שלי כנראה ואמר "חברים תכירו דניאל. הוא ישן איתנו בבקתה." כולם נעצו בי מבט ולא אמרו כלום. אבל אחד בסוף אזר אומץ והושיט לי יד "מייסון אבל קוראים לי מייס." הנהנתי ולחצתי את היד. אחר כך כל שאר חברי הבקתה באו והציגו את עצמם "שון אבל כולם קוראים לי אס." הנהנתי. "גם לי קוראים דניאל אבל הכינוי הוא די." חייכתי "יש לך שם יפה."אמרתי בתגובה. "מרשל אבל קוראים לי אם." צחקתי ואחד אחר בא ואמר "לינק. קיצור של לינקולן שם המשפחה שלי. שם הפרטי שלי הוא סיימון." הנהנתי "נעים להכיר." והאחרון  שהציג את עצמו אמר "מייקל פק. אבל תקרא לי פק." הנהנתי והתחלתי להגיד את השמות לפי הכינויים "מייס, אס, די, אם, לינק ופק. נכון? וקארל יש לך כינוי?" הוא הנהן ואמר "קי. מפתח, בהזדמנות אספר לך." הנהנתי ואז פק אמר "אתה תקבל כינוי. בינתיים אתה בלונדי או הילד החדש." כולם צחקו ואני שתקתי. לינק אמר "זה טוב. בלונדי..." במידה מסויימת זה הצחיק אותי אבל עדיין, אני זה שצריך להיכנס לתוך קבוצה מגובשת ולנסות להתחבר אליהם.

האינסטינקט שלי אמר לי להתבודד ולחזור לאוזניות, הראש שלי אמר לי אני לא אאכזב את אמא ואני אלמד ואכיר חברים. הלכתי עם השכל ולא עם הלב. בחרתי להיפתח לאנשים ולהיות חברותי. ובחרתי ללכת עם הראש למעלה ולא להיות הילד החדש, להיות הילד שהיה פה תמיד. והילד הזה הוא יהיה אני.

"בלונדי מה קרה לך ביד?" אם שאל אותי בדרך לבקתה. חייכתי והנדתי לשלילה בראשי "ברחתי ממשטרה." צחקתי והסתובבתי כדי לראות את תגובתו. "אתה עובד עליי." הנדתי את ראשי לשלילה. פתחתי את הארנק והראתי להם תמונה שלי עם השם והדבר המפוספס הזה שהיה על הקיר שהראה את הגובה. "יואו אחי למה?" חייכתי ואמרתי לאם "כי עשיתי גראפיטי בחדר המנהל וכשיצאתי מהבית ספר המשטרה רדפה אחרי." כולם צחקו ולינק שאל "עדיין לא הבנתי איך נשברה היד." חייכתי ואמרתי "רצתי לתוך יער ונפלתי והתגלגלתי במדרון. איפה שאני גר יש מדרונות בתוך היער, זה היה בלילה ואני לא ראיתי לאן רצתי והתגלגלתי עד העמק של היער. ונתעקתי בעץ שבלם את הנפילה. נקעתי קרסול, כל הגב שלי משופשף ויש לי אזהרה במשטרה." כולם נעצרו והסתכלו עליי "למה מה עשית שברחת מהמשטרה?" די שאל. "קודם כל הושעיתי מבית הספר כי התחצפתי למורה ולמנהל וציירתי קריקטורה של המורה. והתנקמתי במנהל אז פרצתי לבית הספר בלילה וציירתי בגראפיטי ציור שלו בצורת חזיר ורשמתי לו למטה חזיר קפיטליסטי. המשטרה תפסה אותי כשקפצתי מעל השער." קי החניק צחוק וככה גם כולם. המשכנו ללכת לבקתה ואני הרהרתי לעצמי כמה דביל יצאתי. שבגלל הגראפיטי אני עכשיו בחור הזה בפיוזאפ. אני אנסה לעוף מהפנימיה הזאת כמה שיותר מהר. לא רוצה להיות פה. לא רציתי ולא ארצה.

אני הולך להתעלל בפנימיה עד שיקראו להורים שלי לבוא לקחת אותי. בינתים ננסה להבין איך המערכת פה פועלת ונחכה לזמן המתאים ונפעל כשיגיע הזמן.

אני והצרות שליRead this story for FREE!