17 לדצמבר 2016 יום שבת 08:35
שבת בבוקר... יום יפה?
לא, החיים הם ממש לא כמו בשיר הישן הזה, שטוען שאמא שותה המון קפה ואבא קורא המון עיתון. לגבי ההמשך... טוב, פשוט אל תשאלו אותי.
זאת השבת השנייה שלי במקום הזה, והשעמום פשוט בלתי נסבל.
לא עושים שום דבר מעניין ואין כמעט אף אחד.
אחדים מהאנשים, שוהים בבית משפחתם בסופי שבוע, חלקם עם ליווי מיוחד.
מאחר ולי לא היה לאן ללכת והעובדה ששהיתי במחלקה הבעייתית נקרא לזה, לא ממש נהניתי.
מתי קיבל חדשות מרעישות...
הוא משתחרר בעוד שלושה ימים.
אני שונאת את זה.
הוא הבטיח שיבוא לבקר, אמרתי לו שלא יטרח לשקר.
ישבתי בחדר האוכל בשעת בוקר מוקדמת זו, כל השאר עוד ישנים במחלקה או פשוט בוכים בפינה שלהם.
"היי," שמעתי את קולו של מתי.
הוא עמד מולי ורכן לעברי כדי שאביט בו. הוא לא אוהב שאני מתעלמת ממנו.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי.
"נשארתי השבת למרות שיכולתי להשתחרר. לא רציתי להפקיר את החברה שלי לבד פה..." אמר וקרץ לי.
"לך לעזאזל," רטנתי והחטפתי לו סטירה קלילה על בית החזה.
"תפסיקי לכעוס, אני לא אשם בזה שמצבך השתפר דווקא כשאני משתחרר," אמר ולגם כוס מים בבת אחת.
"מכל האנשים פה דווקא איתך התחברתי. ויותר מזה... אתה כן אשם בגלל שאתה זה שרדף אחרי מההתחלה."
"טוב בסדר, את צודקת. אני מרים ידיים," אמר והניף את ידיו באוויר.
"יאללה, תפסיקי עם זה ותני לחבר שלך כבר נשיקה," אמר והביט בי.
"אין לי חשק," אמרתי והסטתי את מבטי.
"שקרנית," אמר. הבטתי בו בכעס ובלי ששמתי לב הוא נשק לשפתיי.
"עשית מעשה אסור," אמרתי ושוב החטפתי לו בבית החזה.
"עכשיו תורך לעשות מעשה אסור," אמר בחיוך.
שלא תחשבו שמשהו קרה ביני לבין מתי, אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, אבל לא לוקחים אחד את השנייה ברצינות. כל הקטע של הנשיקות ו'המעשים האסורים', זאת הדרך שלנו להשתעשע לפני שהוא נעלם מחיי.
"איזה מעשה אסור אני אעשה עכשיו?" שאלתי בנימה תוקפנית.
"נשקי אותי חזרה, ותעשי את זה מכל הלב," אמר בשקט.
"מתי, זה לא יעזור לך להחזיר לעצמך את הביטחון. תצא מכאן בראש מורם, ותמצא בחורה שתאהב אותך כמו שאתה," אמרתי.
"סיליה," רטן.
"מה?"
"נשקי אותי. בלי סיפורים, פשוט נשקי אותי."
אז נישקתי אותו. נשיקה ארוכה.
וזה היה... מוזר. זה לא היה דבר שאי פעם עשיתי לפני כן. לא היה לי חבר, עברתי חוויות מטרידות ומזעזעות ו... כן, מעולם לא התנשקתי.
באיזשהו מקום, מתי, שידע את כל זה, לא ניסה להחזיר לעצמו את הביטחון, אלא ניסה להחזיר אותו לי...
אני לא יודעת כמה זמן השפתיים שלנו היו דבוקות אלה באלה, זה הרגיש כאילו הזמן עצר מלכת. זה הרגיש טוב, אבל זה היה חסר משמעות מבחינת שנינו.
התנתקנו זה מזו בעדינות, מתי חייך אליי ואני חייכתי חזרה.
ואז ראיתי את ס', עומד שם בפינה עם קופסא כחולה בידיו, ובואו רק נגיד שהלסת שלו הייתה שמוטה קצת יותר מידי...
YOU ARE READING
Pull The Trigger / ללחוץ על ההדק (הושלם)
Mystery / Thrillerאני מביטה בו ולא חשה כל פחד או אימה. "זאת לא גחמה, זאת נקמה," אמרתי כהסבר למה שעשיתי. אם הוא מבין או לא, איני יודעת אבל הרגתי אותם כי הם כבר מזמן הרגו את כל מי שהייתי. קוראים לי סיליה מורין, ואני כאן בשביל לנקום את מות נשמתי. *מקום 1 לספר אימה (22/0...
