המשרתת שלי,סונג-מי סידרה לי את הבגד 'אייש רה און , מה את ילדה קטנה ?' היא אמרה באנחה ובאכזבה כשהיא מהדקת את הבגד סביב גופי,כמעט גורמת לי להיחנק בו.
'ראית איזה מזג אוויר בחוץ איך יכולת להסתובב ליד נהר ? את יכולה בקלות לתפוס שפעת עם איך שחזרת הביתה,ספוגה כולך' היא אמרה רותחת .
'אני יודעת' מלמלתי בשקט באנחה,התייאשתי מלשמוע את הרצאות שלה.
'אני מצטערת' לחשתי ועשיתי הבעה של כלבלב עזוב , היא התבוננה בי וגלגלה את עיניה, 'אני באמת לא מזהה אותך בימים אחרונים. את כאילו אותו אדם אבל האישיות שונה לגמרי' היא אמרה והתבוננה בי בחשדנות.
נשכתי את שפתי והרגשתי איך ידי החלו להזיע מרוב לחץ ולפני שהספקתי לומר משהו להגנתי היא קטעה אותי ' אבל אני אוהבת את השינוי הזה, סוף כל סוף אפשר לראות את הנסיכה מתבגרת' היא אמרה בחיוך ולא יכולתי שלא לחייך ביחד איתה ולהרגיש הקלה.
' אז למה בעצם כל הארגונים האלה ?' שאלתי אותה בפנים מבולבלות .
'חכי ותראי' היא אמרה ולא הוסיפה שום רמזים למרות שניסיתי להוציא ממנה.
כשיצאנו מחדרי וניגשנו לחדר הראשי שבו נמצאו כולם , יכולתי להבחין בכניסה שטהיונג עמד שם גם כן .
פנינו נפגשו ונופפתי לו עם חיוך מטופש שהתנוסס על פניי, ומיהרתי לגשת אליו .
'לא ידעתי שגם אתה תהיה כאן' אמרתי בקול שמח , הוא חייך חיוך ביישני וניסה להסתכל לכיוון אחר כדי לא לפגוש את עיני ,'הנסיכה...זאת אומרת רה און' הוא אמר ומיהר לתקן את עצמו,'שכחת שההורים שלי עובדים בשביל הורייך ?' הוא מלמל בלחש שכמעט לא הצלחתי לשמוע אותו.
נשכתי את שפתי עד שיכולתי להרגיש את הטעם של הדם ,
אם רק היית יודע שלא ידעתי שאני אפילו נסיכה,חשבתי לעצמי.
'בטח שאני יודעת . לרגע זה ברח לי מהראש' מיהרתי לומר בגיחוך ,
לקחתי נשימה עמוקה , איזה עוד דברים יפתיעו אותי היום,שאלתי את עצמי בראשי.
'אני חושב שאת צריכה ללכת להורייך . זה נראה שיקרה משהו מיוחד היום' הוא אמר מבלי להביט בי .
טהיונג צדק . באמת קרה משהו מיוחד היום.
הדבר הכי גרוע בחיי.
ישבנו סביב השולחן כאשר הוריי לצידי ומולנו ישבו עוד זוג הורים ובנם,
שהיה לא מאחר מפארק היונג שיק.
המעצבן הזה , שלא הפסיק להסתכל עליי וכל פעם הקטע של אותו יום עלה למוחי ורק רציתי להביא לו אגרוף שיוריד לו את החיוך המטופש שהתפרס על פניו .
'רה און ,את מקשיבה לנו ?' אימי שאלה ,הנהנתי עם ראשי במבוכה .
'יופי, כי עכשיו אנחנו הולכים לומר לשניכם משהו חשוב' אימי המשיכה והביטה ישירות אל אותם זוג,ויכולתי להבחין שאותו זוג הנהן עם ראשו ,נותנים את האישור לאימי להמשיך לדבר.
'מאחר שהממלכה שלנו זקוקה גם למלכה שתהיה לצידו של המלך ותעזור לו וכך האזרחים יוכלו להרגיש בטוחים ושיש להם על מי לסמוך .ההורים של המלך פארק היונג שיק ואנחנו החלטנו שאת צריכה להיות לצידו,זאת אומרת שאתם הולכים להתחתן' אימי אמרה בנשימה אחת גורמת לי כמעט להחנק ויכולתי לראות מזווית העין שהיונג שיק בעצמו לא מרוצה החלטה.
לפתע הוא פרץ בצחוק גדול ומחריש אוזניים שגרם להוריו להביט בו בזעם על כך שאינו מתנהג בכבוד.
'אתם באמת חושבים שזאת החלטה נכונה?' הוא שאל כשצחוקו התפוגג ובחדר שררה דממה.
בלעתי את רוקי בכבדות , 'איך אנחנו יכולים להתחתן כשאנחנו אפילו לא מצליחים להסתדר אחד עם השני ?' אמרתי בצעקה כשאני נעמדת ומביטה בהם עם עיניים גדולות ובכעס. אמרתי את זה כי ידעתי שהמפגש הראשון שאני לא סובלת אותו והשמועות שרצו לאוזני רק חיזקו את דבריי.
'תפסיקו להתבכיין כמו ילדים קטנים. אתם מכירים את החוקים של הממלכה שלנו ,ההורים מחליטים עם מי אתם תתחתנו ועם מי לא . אז אין לכם מה להתווכח ,פה נגמר הסיפור' אמו של היונג שיק אמרה וקמה ממקומה יחד עם בעלה ויצאה מהחדר.
עמדתי מחוץ לביתי ,מביטה אל הכוכבים ,עוצמת את עיני חזק ומצמידה את ידיי אחת לשניה.
מתפללת בשקט,שאתעורר כבר מהסיוט הזה,מלמלתי בלחש.
איך אני יכולה להתחתן עם בחור אחר כשיש לי כבר חבר ,טאה הו ?
מה אני צריכה לעשות כדי לחזור חזרה ולמנוע מהאסון הזה לקרות ?
' אל תהיי כזאת לחוצה, את לא היחידה שהולכת לסבול בנישואים האלה' קול נשמע מאחורי גבי ולאחר שניה הוא כבר עמד לצידי מביט גם אל השמיים.
'אתה הולך לתת לזה לקרות? ' שאלתי אותו מבולבלת .
'זה לא הזמן להתנהג כילדה מפונקת ועקשנית . אנחנו לא יכולים לצאת נגד חוקי הממלכה' הוא אמר ללא שום רגש.
איגרפתי את כף ידי ונשכתי את שפתי 'אני לא יכולה לעשות את זה ' התפרצתי אליו בצעקה, ' כל זה שיגעון אחד גדול' הוספתי ועיניי כמעט יצאו ממקומם ,פניו של היונג שיק נבהלו מהרגע הקטן שבו אני מתחרפנת ולקח צעד אחד אחורה.
שוב סליחה שעלה פרק רק לאחר כשבועיים כמעט ,
אני מקווה שהפרק הבא יעלה יותר מהר .
YOU ARE READING
Another Era ○ P.hs, K.th
Historical Fiction||הושלם|| | #1 בהיסטורי בדיוני - 25.7.17 | רה און ברגע מסויים נמצאת בתקופה שלה,במאה ה-21, אך ברגע אחר היא נשאבת לעולם אחר,עולם שהיא לא הייתה מוכנה אליו. מקום שאין בו שום דבר שהיא הייתה רגילה אליו. פתאום הרעש של המכוניות הפך לרעש של סוסים דוהרים והח...
