מרתון יומולדת-אפילוג חלק 2

1.1K 74 11

^נקודת מבט של דנה^
כשחזרנו כולנו הביתה אמא ואבא עמדוו במצע הסלון עם עוגה ומתנות שכל הסלון מקושט בבלונים.
ההורים שלי הכי טובים בעולם. הכי.
"אני לא מאמינה, תודההה" אמרתי מתלהבת וחיבקתי אותן❤

"מזל טוב קטנה"-צעקה אמא בהתרגשות. "מזל טוב מותק"אמר אבי שחיבק אותי.
"תודה תודה תודה"-קיפצתי משמחה וכולם צחקו. "אמא תגידי היום בבוקר, אז את ידעת על מה שהם תיכננו לי בגלל זה קרצת לי?"-שאלתי אותה מתעניינת כי על הקריצה שלה חשבתי הרבה.
"אולי"-אמרה, איזו תחמנית!
"טוב אז ישלנו לצאת למועדון היום אנחנו נלך להתארגן"-אמרה אמנדה ומשכה אותי במדרגות למעלה והבנים צוחקים.
"מועדון?"-לא הבנתי, מה מועדון?! חשבתי אני אשב בבית עם עוגה ואחגוג עם המשפחה, איפפפפפפ
"אכן"-אמרה ומשכה אותי לחדר.

"תגידי את באמת אוהבת את עומר?"-שאלה אמנדה,מאיפה היא הביאה את זה?
"וואט? למה את שואלת את יודעת שכן"-אמרה מביטה בה במבט שואל.
"אממ סתם"-אמרה והביטה לפעמים לצד של הדלת, מה יש שם? מה ישלה?
"רגע"-אמרתי והתחלתי להתקדם לדלת.

^נקודת מבט של אמנדה^

***פלאשבק***
"אמנדה"-הסתובבתי לכיוון שממנו הקול הגיע וראיתי את עומר.
"הא היי עומר"-אמרתי מחייכת אליו.
"אממ הי חח תגידי דנה עדיין אוהבת את עידו?"-שאל מגרד בראשו.
"לפי מה שאני יודעת אז לא כזה, היא ממוקדת בך וחולה לך על הצורה"-אמרתי לו את האמת וראיתי איך החיוך שלו עלה לאט לאט.
"תגידי יש מצב שהיום תשאלי אותה שוב? אני רוצה לשמוע"-אמר ואני הנהנתי.
"סבבה למרות שזה יראה חשוד"-אמרתי.
"לא נורא אם קורה משהו תאשימי אותי"-אמר והנהנתי.
"יאללה נתראה"-אמר, נתן לי חיבוק והלך.
***סוף פלאשבק***

רק בגלל שהוא ביקש שאלתי אותה.
והיא עכשיו הלכה לדלת שיט.
"עומר?" שאלה עצבנית כשפתחה את הדלת ומולה נגלה עומר.

^נקודת מבט של דנה^
"עומר?"שאלתי לא מבינה מה הקטע.
"אני חושבת שאני אלך" אמרה אמנדה בחיוך מתנצל והלכה.
חיוך מתנצל לעומר!!!
כחבה.
"תגיד מה ניראלך?"-שאלתי על סף של דמעות.
הוא לא מאמין שאני אוהבת אותו.
יש יותר כואב מזה? שחבר שלך לא בוטח בך ולא מאמין לך?
"דנה"החל לומר וסגר את הדלת. ואני התישבתי על המיטה.
"אל תגיד דנה, איך אתה לא מסוגל להאמין לי שאני אוהבת אותך, איך? תגיד עומר, איך? למה כל אחד פה חייב להוסיף דברים שלא נכונים וליצור בעיות שרק אני ניפגעת מהם למה"-אמרתי בבכי ונשכבתי על הגב על המיטה וידיי מכסות את פניי ודמעות לא מפסיקות לרדת.
"קטנה אל תבכי, תמיד האמנתי לך, פשוט רציתי לשמוע את זה ולא רק שאת אומרת לי אלה לשמוע איך את אומרת לאחרים עלינו."-אמר נשכב ליידי ומלטף את ראשי.
"לשמוע הא? למה מכל דבר אני תמיד נפגעת למה? אני שונאת אותכם כל כך"אמרתי סוף סוף מביטה בו ואני בטוחה שעיניי ניראו זוועה.
קמתי ונכנסתי לשירותים ופשוט נעלתי.
"דנה צאי משם"אמר ואני רק שתקתי.
איך הוא עושה את זה? ואמנדה משתפת איתו פעולה, תגידו לי איך?! ועוד ביום הולדת שלי.
מה ניראה להם בכלל?!
פשטתי את בגדיי ונכנסתי להתקלח.
וביחד עם כל המים הנעימים המחשבות המעצבנות על עומר הופיעו.
'כוסעמק לפחות במקלחת שיהיה לי שקט ממנו'-מילמלתי לעצמי.
יצאתי מהמקלחת ואמנדה שכבה על המיטה שלי.
בלי שום מילים הבטתי בשעון.
17:00 בערב.
"מצאת לי מה ללבוש?"-שאלתי אותה והיא הביטה בי במבט שואל.
"

אהבה ממבט ראשוןRead this story for FREE!