פרק 16

384 31 1

פרק 16

כשהם ישבו בלימוזינה הדרך לארמון

ג'וש שאל את מיה "למה לא סיפרת לרוני?"

מיה הביטה בו בספקנות "בטח, אני יגיד לה שאני עצובה שהורי שלי נפטרו ויעשה את הבכי המזיוף שלי, ואני שמחה על כך שהמלך אימץ אותי ויחייך עוד חיוך מזיוף, אני מעדיפה לוותר על זה"

מה שהיא אמרה העלה חיוך על פניו של ג'וש שמיד התחלף בהבנה והזדהות "אני מצטער"

מיה חייכה "אתה לא זה שצריך להצטער, אני זו שמשקרת".

כשהם הגיעו לארמון אחד המשרתים אמר להם להגיע לחדר האוכל מכיוון שהמלך רוצה לאכול עם מיה צהורים

מיה כעסה עליו בגלל שהייתה צריכה לשקר למרות שהיא הבינה מעין נבע הצורך הזה לשקר אך בכל זאת זה לא הרגיע אותה.

היא הגיעה לחדר האוכל הוא היה ריק, אביה כנראה היה באחד הישיבות ומיה לא רצתה לראות אותו. היא התישבה ליד השולחן ואכלה לבנתיים גם הכעס שלה שכח והיא הרגישה רגועה יותר.

מיה "ג'וש אתה יוכל לעזור לי בשיעורים של הגנה עצמית ולחימה"

ג'וש הינהן "כן, בטח"

הן ניגשו לחדר אימונים וג'וש התפלא על מיה, ג'וש "איך את זוכרת את המיקום? את הייתי די עסוקה בשירים מתי שהמשרת הסביר על החדרים"

מיה ענתה בקול עניני "יש לי קליטה טובה וזיכרון טוב, זה ממש עוזר"

הם נכנסו לחדר הוא היה במזרונים בצד אחד וצד השני בובות.

ג'וש נעמד על אחד המזורנים מיה נעמדה מולו הוא הביט בה ואמר" נתחיל הם הגנה עצמית ואח"כ נמשיך ללחימה, בסדר?"

מיה הנהינה לחיוב

הם החלו להליחם מיה הצליחה להתחמק מאגרוף שהתקרב לפנים שלה מצד ג'וש אך 5 שניות מאוחר יותר היא מצאה את עצמה מרוחה על הרצפה מבחינתה זה קרה מהר מידי

"איך הצלחת?"מיה שאל ג'וש חייך חיוך יהיר "כי לא הגנת כמו שצריך"

היא הביטה בו במבט של ספקנות.

זהותRead this story for FREE!