היי, קוראים לי אביגיל ואני בת 17.
היום היה היום האחרון לכיתה יא.
היה יום די מוצלח, קיבלתי ציונים טובים בתעודה ונפרדתי זמנית מהחברים כי אני אראה אותם רק בעוד חודשיים וחצי, אני טסה לאוסטרליה למחנה קיץ ואפגש שם עם חבר שלי ושאר החבורה.
חזרתי הביתה להתחיל לארוז למחנה קיץ, אמרתי היי זריז לברי הכלבה שלי ועליתי לחדר.
החלפתי בגדים לסווצר ורוד של ויקטוריה'ס סיקרט שקיבלתי ליומולדת וטייץ שחור וסידרתי את השיער לגולגול גבוה מרושל.
לקחתי את המזוודה מהחדר של אחותי אורי כי היא נתנה לי אותה לטיול.
אחרי כמעט שעתיים וחצי של אריזה בזמן ריקוד מאולתר לשירים של פאניק.
שמעתי רעש של הודעה מהטלפון אז רצתי לבדוק אולי זה קאלום.
"היי בייב סיימת לארוז כבר??"
"כן ואתה?"
"לא התחלתי אפילו והטיסה עוד 6 שעות"
"אוי אז כדאי שתתחיל,נדבר אחר כך. אוהבת אותך"
"ביי לאב יו".
הסתכלתי על השעה בטלפון וגיליתי שכבר חמש אחר הצהריים, כנראה ששקעתי עמוק מידי באריזות ובמוזיקה שלא שמתי לב שאני צריכה לצאת לשדה התעופה.
התלבשתי מהר מאוד, לבשתי חולצה לבנה עם כיס קטן בצד, טייץ שחור ונעלי אולסטאר. זרקתי על עצמי כובע של וואנס שקאל הביא לי.
לקחתי את הדברים האחרונים, בדקתי את עצמי במראה, נתתי חיבוק לאמא, אבא ואורי ויצאתי לשדה.
אחרי תורים ארוכים ומייאשים הגעתי לדיוטי פרי, קניתי לי משהו קטן לאכול ולשתות והתקדמתי לכיוון המטוס,
בזמן שהתכתבתי עם קאל,
"היי בובי את כבר במטוס?"
"כמעט, ואתה?"
"כן יצאנו מלונדון לפני שעתיים, אני יושב ליד הארי ומאיה במטוס...הם כאלה דביקים, גורמים לי להתגעגע אלייך יותר❤"
לא ידעתי איך לענות לקאלום כי גם אני התגעגעתי אליו מאוד אבל לא רציתי לומר שום דבר כי לא רציתי שירגיש רע להמשך הטיסה, אז שלחתי לו אימוג'י של לב ועליתי למטוס.
הטיסה עברה עליי בסדר, ישנתי חצי ממנה ובחצי השני בעיקר שמעתי מוזיקה.
התבאסתי קצת בדרך מהמטוס החוצה כי ידעתי שאני אראה את קאל רק בעוד שלוש שעות אבל בכל זאת חייכתי והמשכתי ללכת.
הגעתי לאזור קבלת הנוסעים מרוכזת בעצמי ופתאום שמעתי צעקה של קול מוכר
"אביגיללללל!!!"
קצת מבולבלת ומופתעת התחלתי לחפש מי קרא לי..
YOU ARE READING
"just friends" -CTH&AFI
Randomהם אמרו לי כל הזמן שאני יכול לאהוב את מי שאני רוצה, אז הקשבתי להם ועשיתי זאת. אני אוהב את מי שאני רוצה. "תקשיב אני לא יודע מה לעשות איתה... לא בא לי לפגוע בה" (הודעה נשלחה ב22:49).
