פרק 7

586 44 1

פרק 7

הם הלכו לאחד מהחצרות שסביב הארמון היו שם הרבה חצרות היה את החצר הראשית שדרכה נכנסו כל האנשים החושבים ושרים וכל השאר היתה החצר שהיו בה מקמות ישביה זו הייתה החצר בשביל הדיונים של המלך או שהוא רצה לשבת בחוץ הייתה החצר של המשרתים והטבחים ושפים וכל עובדי הארמון והיו שאחת מהם שימשה לגולף ועוד מגרשים שהיו עליה שישמו למשחקים שונים וחצר נוספת הייתה עוד חצר שהיו שם מקמות ישיבה זה היה החצר של הנסיכה אם היא תרצה לשבת בחברת אנשים שונים מיה התיישבה ליד אחד השולחנות ג'וש ישב מולה הם פתחו את האריזות שהביאה להם השפית.

הם החלו לאכול היה שקט, שקט רגוע

ג'וש ראה את המבט של מיה הוא עצוב

הוא ידע שהיא מתגעגעת לחיים שלה לפני כל זה "את מתגעגעת, נכון?"

הוא שאל אותה מיה הרימה את מבטה מאוכל שלא אכלה ורק שיחקה עם המזלג היא הביטה בו וענתה "כן" הקול שלה היה שקט והביע את העצב שבו הייתה שריוה

ג'וש חשב על משהו שיעודד אותה ולבסוף אמר "למה את הכי מתגעגת?"

מיה "לזה שאף אחד לא בחן אותי, הייתי כמו כל אחד אחר"

ג'וש הבין אותה ומיה הודתה לו בלבה על כך מכיוון שלא היתה צריכה להסביר לו שהם סיימו לאכול הם קמו והלכו לכיוןן החדרים שמשרתת הגיעה לקראתם היא נעמדה השתחווה והיה הודעה בפיה מהמלך,

המשררת אמרה "המלך רוצה לדבר איתך הוא רוצה שתגעי לחדר הראשי"

מיה הודתה לה והמשרתת הלכה לדרכה, מיה וג'וש הלכו לחדר של המלך ג'וש פתח למיה את הדלת היא נכנסה והוא נכנס אחריה היא צעדה פנימה בטוחה בעצמה כמו שתמיד הלכה, ויליאם ראה אותה נכנסת הוא חיכה עד שהיא תעמוד מולו היא הביטה בה המבט שלה היה כועס והיא לא ממש טרחה להסתיר זאת, ויליאם הביט בה ומיד אמר "אני מצטער שהטרחתי אותך, אבל היה משהו שאני חושב שתשמחי לקבל" מיה הביטה בו ומבטה התרכך טיפה, מיה חשבה אך לא עלה על דעתה משהו שחשיבותו כל כך גדולה. המלך ויליאם צעד לשלחנו והביא משם קופסא קטנה שעל פי הגודל הייתה מתאימה לקופסא של טבעת.

זהותRead this story for FREE!