נכנסתי לבית החולים ופגשתי את טאי ויסמין מחכים בלובי.
כרגיל, ישבנו ליד אבא שלי... הצחקנו אותו.. אכלנו איתו.. התנהגנו כרגיל.
הוא כבר התחיל את תהליך הכימותרפיה, אבל זה בסדר..
תמיד הוא אמר שהוא רוצה שתהיה לו קרחת.

"טוב, מישהו רעב? אני אלך להביא אוכל." הצעתי.
"עכשיו אכלנו, לא?" אבי שאל.
"כן... אבל משהו טעים כזה. לא ארוחה-ארוחה. נשנושון." המשכתי.
"מתאים לי." יסמין חייכה.
"סבבה. אז הלכתי. ביי." קמתי והלכתי לעבר הקפיטריה.
"אני אבוא איתך" טאי קרא לי כשהייתי בקצה המסדרון. העמדתי פנים שלא שמעתי אותו והמשכתי ללכת בשקט.
"היי" הוא אמר כשהשיג אותי. "למה לא חיכית?"
"לא שמעתי" תירצתי.
אתה צריך להבין לבד שלא רציתי שתבוא דביל.
"או קיי... אז.. מה אוכלים?" הוא החליף נושא.
"בא לי גלידה... עם וניל... ושוקולד!!! וואייי איך בא לי גלידהה"
"את ממש מפנטזת אני רואה." הוא אמר מצחקק. "הייתי רוצה להיות הגלידה הזה שאת מדברת עליה."
"אני בטוחה" צחקתי.

קנינו גלידה לכל אחד מאיתנו והתקדמנו לעבר המחלקה של אבי.

"וואו הייתי רוצה להיות הגלידה הזאת." הוא בהה בגביע הגלידה שבידי. המשכתי ללקק את הגלידה ולא עניתי. "שיואו!! את מלקק את הגלידה בצורה כל כך סקסית. וואו."
"טאי. תפסיק. זה מטריד."
"מה יש לך, צוחקים איתך!!" הוא חייך.
"מטומטם." חייכתי באי נוחות.
"אז... אני מצטער שרציתי להביא את סטייסי".
אה איזה יופי. הוא פתח את העניין הזה שוב.

"טאי, תראה. מזל טוב לך. לכם. אני שמחה בשבילך. אבל אבא שלי... אתה יודע. זה מוזר."
"כן כן. אני מבין לגמרי. זה היה מטומטם מצידי. ואני גם חושב שאני אזרוק אותה מחר... או מחרותיים כזה.."
"אתה כזה פלאייר. כל כך פאקבוי שזה עושה לי בחילה. באמת."
"מה יש לך?"
"אתה פשוט מגעיל אותי. אמרת לי היום בבוקר שאתה אוהב אותה. מה פתאום אתה נפרד ממנה? מה, נמאס לך??"
"מה את רוצה?! אף פעם לא באמת אהבתי אותה.. והיא בסדר עם חבר ליומיים. אני לא פוגע בה או משהו כזה..."
"כן אתה כן. בכבוד שלה, ברגשות שלה.. להמשיך?"
"איזה כבוד ואיזה רגשות?? אין לה כבוד כי עובדה שהיא פנתה אליי קודם ועשיתי לה טובה.
והסכמתי רק כי.. לא משנה.
ורגשות אין לה! היא קרה.
אז אל תחרטטי לי על רגשות."

"אתה פשוט... איכ! ככה היית גם איתי? אני אזרוק אותה מחר וכאלה?!"
"להזכירך, את נפרדת ממני! אין לך אף זכות לדבר."

שתקתי. לא היה לי מה להגיד לו. שקינאתי? שרציתי אותו? שטעיתי? שאני עדיין אוהבת אותו? אין מה לעשות.
אנחנו תמיד נריב, אז עדיף שנישאר ידידים.

"טוב, מה זה משנה. אנחנו ידידים.
אתה אחד החברים הכי טובים שלי, ואני רוצה שזה ישאר ככה.
תעשה מה שאתה רוצה עם מי שאתה רוצה."
"תודה על האישור." הוא חייך חיוך מזוייף.
"אתה רואה שאתה מתחיל את זה?"
"טוב טוב בסדר. את צודקת. יאללה דפדפי ונשכח הכל."
"את מה?" חייכתי.
"וואי וואי.." הוא אמר בטון מגזים.
"מה?" צחקתי. איך יכולתי שלא?
"וואי הגלידה" הוא שחרר אנחה קטנה.
"סוטה אחד, תרגיע." צחקקתי שוב באי נוחות.
"טוב טוב.. מפסיק" הוא אמר מרים ידיים.
"תודה לך." חייכתי.

אוף, כל כך רציתי לדחוף את הגלידה הזאת לפרצוף שלו. ואז ללקק אותה ממנו. ואז לנשק אותו. אוף!

הגענו למחלקה של אבי והבאנו את הגלידה, מה שנשאר ממנה, לאבי ויסמין.

"מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?" אבי שאל. "אני ויסמין ניהלנו פה שיחות נפש ארוכות" הוא צחקק.
"העצות שלו הן זהב. תקשיבי לו לפעמים." היא חייכה. בזמן האחרון יסמין ואבא שלי התקרבו. היא תמיד באה לבקר אותו והיא רואה בו אבא. סוג של..
"אממ.. היה תור ארוך." המצאתי ובתיישבתי לידם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"ראית אותם?" מדיסון שאלה אותי מודאגת.
"את מי?" העמדתי פנים שלא ידעתי על מי היא מדברת.
היא מדברת על טאי וקייסי.
מאז השיחה שלי ושל טאי הוא הספיק לזרוק את סטייסי, לצאת עם ג'ס ולזרוק אותה ועכשיו הוא עם קייסי.
וכל זה קרה רק בשבוע.

שבוע אחד מאז שהלכנו לאבא שלי ביחד. שבוע אחד מאז השיחה על סטייסי ועם הגלידה. שבוע אחד. אני לא יודעת מה עובר עליו. טאי מחליף חברות בקצב שאני מחליפה בגדים לכל יציאה.

"נראה לי שאת יודעת." אמבר קטעה אותי ממחשבותיי. "קייסי המינגטון, החברה החדשה של טאי קולינס" היא אמרה בקול של שדרן.

"אה באמת?" המשכתי להעמיד פנים. "שיהיה להם במזל טוב."
"כן.. ולא אכפת לך בכלל." מדיסון צחקקה
"מה, מזה שהם ביחד? בכלל לא. אני התגברתי. אני זרקתי אותו בכלל. אני בסדר."
"כן ברור! רק שאת שחקנית ממש גרועה ואת כל כך שקופה.
את צריכה לעבוד יותר על ההבעה שלך לפני שאת מתכוונת לעמוד מולו." יסמין צחקקה. גלגלתי עיניים ושיניתי את הבעת פניי.
"ואיך עכשיו?" שאלתי.
"הרבה יותר טוב" שלושתן הסכימו.

חייכתי והמשכנו לדבר על בגדים ובנים.

Lovin' U For YearsRead this story for FREE!