זה היה כמו כל בוקר רגיל, הייתי קם בבוקר וקופץ מהמיטה במטרה לא להמשיך ולישון, כמו רוב האנשים. וזה לא שלא רציתי לישון, כי רציתי, מאוד רציתי, בעיקר מהעובדה שהלכתי לישון רק בחמש לפנות בוקר, הייתי בעבודה כמו בכל פעם וקם אחרי שעתיים, כשגרה. אני עדיין מצליח לתפקד בלימודים, למעשה, אני אחד הטובים בשיכבה שלי.
אני מסתכל למראה עליה נשקפת מראי: חולצה לבנה ומכנס סקיני שחור עם אולסטאר שחור גם הן. אני זורק את התיק על הכתף ועושה את דרכי אל חדר הורי בכוונה לתת לאמי נשיקה, כמו בכל בוקר ולהגיד לה שאני אוהב אותה, אותו דבר אל אבי. שאף פעם לא ישכחו את אהבתי אליהם, על כך שנתנו לי את כל אשר היה להם רק בשביל שאהיה מאושר.
הורי לא היו בחדר והבנתי מכך שהם כבר יצאו לעבודה, אני לא מתעכב על כך ויוצא מהבית.
★★★
בית הספר עבר כרגיל ואני מוצא את עצמי עומד מול דלת הבית ומנסה לפתוח אותה, נכשל נחרצות לפני שאני מתחיל לשמוע צרחות מתוך הבית, צרחות אימה ופחד.
אני עוקר את הדלת מהמקום עם הכוח שאיני ידעתי שיש לי ונחרד למראה המחזה שעיניי קלטו.
אמי נופלת על הריצפה, על יד גופתו של אבי, עיניי שניהם פקוחות לרווחה וליבי מפסיק לפעום.
לפי מה שאני יודע הורי לא עונו רע, הם היו אנשי שוחרי שלום.
לפני שאני מספיק להתעטש על עצמי, אותו הרוצח המכוסה בקופצון שחור, קופץ אל מחוץ לבית.
אני מוצא את עצמי רץ אחריו, מעוניין לגלות מי רצח את הורי, את אמי לנגד עיניי. ועוד יותר אני מעוניין לגלות למה.
אותו האחד הלובש שחור, מועד ונותן לי להשיג אותו, מה שאני מצליח לעשות וכשאני מגיע הוא עדיין על הריצפה.
אני יורד על ברכיי, בחוסר ידיעה של מעשיי ובוהה בפניו של העוטה שחור. עיניו פקוחות ולי זה נראה כמו סרט אימה רע. אני בודק את פעימות ליבו, רוצה להיות בטוח שזו לא הצגה. פעימות ליבו ישירות כקו, ליבו לא פועם ועורו מתחיל להתקרר. הוא מת.
ורק אז אני מבחין באקדח שאיתו הרג את הוריי, הוא מוצמד לחזהו, עליה חולצה שחורה המוכתמת בדם. הוא היה בדרך לתבוסה והעדיף לעשות זאת בעצמו.
מאותו יום השתנתי. לא רק שהועברתי לגור אצל דודתי אשר גרה בצד השני של העולם - ישראל, אלא גם התחלתי להדרדר, נפשית וידעתי שאני צונח, כי גם ההתנהגות לסביבה שלי השתנתה ולא קרה פעם או פעמיים בה לא השתתפתי בריב בשכונה.
כנפיי המלאך שפעם אמרו שיש לי מאחר ותמיד הייתי הילד הטוב, מלאך ועל כך גם קרוי שמי - גבריאל.
אותן הכנפיים נלקחו ואותן החליף כנפיי השטן, הקרניים ואני כמעט ובטוח שגם זנב. לא בדקתי.
בכל מקרה, התנהגותי רק מדרדרת ואני צריך להיקרא - לוציפר ולא על שם מלאך, כי אינני כזה.
YOU ARE READING
Scream of the devil (Straight line)
General Fiction-"Scream of the devil, is our pain." אנחנו נולדים עם דף חלק שאותו אנחנו צריכים למלא, כך גם לשטן, אז אל תשכח שגם לשטן פעם היו כנפיים איתם היה עף במרומים. כשדפו של השטן הוכתמה, כך גם חיו. כנפיו נשרו אך צעקת כאבו ממשיכה להשמע בכל לילה. #שני בסדרה(Stra...
