פרק 1- התחלנו

29.6K 658 15
                                    

--פרק 1--
יום מספר 9-

"שכחנו משהו?" רתם שאלה. אני לא הייתי כל כך מרוכזת. "כדור הארץ לאמה" שמעתי את דבריה אך המשכתי להביט אל מעבר לזכוכית המרפסת.

אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שבה התאכזבתי כל כך מאהבה. אהבה- בואי תגזימי אמה, זו ממש לא הייתה אהבה. זה היה סתם רומן מטומטם וחסר חשיבות שכדאי מאוד שאתחיל לשכוח.

יום מספר 1-

"נוו!" רתם צעקה אל המסדרון. היא החזיקה מזוודה בגודל של לוויתן ביד ימין, מזוודה טיפה יותר קטנה ביד שמאל ועל הכתף השמאלית הונח תיק צד שחור.

"אני באה, אני באה" עניתי והתקדמתי עם המזוודה שלי לעבר הדלת.

"זה כל מה שאת מביאה?" רתם הסתכלה עליי בתדהמה.

"אנחנו נוסעות ל- 10 ימים, לא לשנה" הזכרתי לה ואספתי את שיערי שהתפזר תוך כדי סיום האריזה.

"אמה"

"אה?" הרמתי את ראשי אליה.

"אני לא יודעת אם את זוכרת אבל את וטום כבר לא ביחד חודש וחצי" היא הזכירה לי.

"מה זה קשור עכשיו?" שאלתי בזמן שהיא בדקה שכל החלונות בדירה סגורים.

"את יכולה להפסיק להתנהג כמו 'כבר לא אכפת לי מה אני לובשת או איך בנים מסתכלים עליי' " היא חיקתה את המשפט שאמרתי לה בקניון לפני כמה חודשים.

חייכתי אליה. "את צודקת" עניתי. "ובמזוודה ייש לי את כל מה שאני צריכה כדי שבנים יסתכלו עליי, מרוצה?"

"כן" סגרתי את האורות בבית ונעלנו את הדלת.

ירדנו את שלושת הקומות עם המזוודות והעמסנו אל תוך האוטו הקטן של רתם.

"בטוחה שאת לא רוצה לנסוע באוטו שלי?" שאלתי את רתם. היא סגרה את הבגאז'.

"האוטו שלי גם ככה עומד למות" אמרה.

שמחתי שאנחנו לא נוסעות במכונית שלי. קניתי אותו לפני 7 חודשים ואני עדיין משלמת עליו תשלומים כבדים על חודש. נכנסנו אל תוך האוטו, רתם התניעה ויצאנו לדרך.

היא עצרה בתחנת דלק לפני שיצאנו מהעיר, קנינו שם אוכל לנסיעה וקפה הפוך.

"אני לא מאמינה שאני הולכת לנהוג עכשיו 4 שעות" אמרה רתם כשנכנסנו לכביש המהיר.

"אני מאמינה שאני הולכת לישון עכשיו 4 שעות" הנחתי את ראשי על החלון ועצמתי עיניים.

"למה נראלך! שאת הולכת לישון עכשיו!" קולה של רתם הקפיץ אותי. "אם אני עומדת לבלות 4 שעות ברצף של נסיעה בשעמום אני עושה פרסה עכשיו"

"את לא יכולה לעשות פרסה את בכביש מהיר" עניתי במהירות.

"תנסי אותי" אמרה והסתכלה אליי.

JUST A BOYWhere stories live. Discover now