Criminal

פרק 14

״דניס?״ הנער שואל כשהוא נעמד מולי והנערה מאחוריו שדמעות זורמות על הלחיים שלה.

״מי אתה?״ אני שואלת ובודקת שויל לא מגיעה ואני רואה שהוא עדיין מזמין לו את השווארמה שלו.

״אדם, החבר הכי טוב שלך. את לא זוכרת אותי?״ אני מנידה בראשי כשהוא מתקרב עליי ואני רואה משהו בעיניו שנשבר.

באמת ובתמים הוא לא מוכר לי ורק הבת כן, אין לי אפילו מושג מי זאת אבל הם מאוד דומים.

״מי את?״ אני שואלת את הנערה שמתקדמת עליי עכשיו.

״אמה, אחות של אדם.״ היא אומרת ואני מנסה להיזכר מי זאת אמה אבל לא עולה לי כלום לראש.

״מצטערת, את מוכרת לי אבל אני לא מכירה אותך.״ אני מודה בפניה ואני בודקת את ויל שמשלם עכשיו על האוכל שקנה.

״תלכו מפה.״ אני אומרת להם. למרות שאני לא מכירה אותם, עדיין אני לא רוצה לדעת מה יעשה להם ויל אם הוא ידע שדיברתי איתם.

״לא!״ אדם צועק ומתיישב, לא מוכן לוותר ואחריו מתיישבת אמה.

״לטובתכם, תלכו מפה.״ אני אומרת להם כשאני רואה שויל מסתובב עם האוכל שלו לשולחן שלנו ורואה את אמה ואדם יושבים פה.

״אני החבר הכי טוב שלך, היינו עושים הכל ביחד! הייתי אפילו הנשיקה הראשונה שלך!״ תמונה של ילד בן שתיים עשרה עולה במוחי ואני מבינה שהם אכן דומים. הוא לא משקר.

״תלכו!״ אני אומרת לכם בשקט כשויל נמצא שתי צעדים מהשולחן וכנראה שאמה ואדם לא שמעו או בחרו להתעלם כי הם עדיין יושבים.

ויל מניח את האוכל שלו על השולחן ומפנה את מבטו לשני הזרים שיושבים.

״מי אתם?״ הוא שואל בקול תקיף ואמה מסתכלת עליו ונראת מהופנטת.

״אנחנו נילך.״ אומר אדם ומושך את אמה שמסובבת את מבטה וקורצת לויל שאפילו לא הסתכל לכיוון שלה.

״מה הם אמרו לך?״ אני עונה שכלום והוא נראה לא מאמין אך עוזב את זה והולך להביא את האוכל שלי.

״אחר כך נלך לקנות לך בגדים נורמלים.״ ויל אומר ואני מהנהנת.

״ושלא תחשבי שעזבתי את הנושא.״ הוא אומר ואני נאנחת אבל מהנהנת.
---
אני מסדרת את הבגדים החדשים בארון שהיו למעשה רק שלוש שקיות, לא הסכמתי לו לקנות לי יותר.

אני מוציאה מהארון מכנס וחולצה רגילים ונכנסת למקלחת.

אני נותת למים ליפול על גופי בזמן שאני סורקת את הפצעים בבטן ורואה שאין שיפור משמעותי.

הדלת נפתחת ואני ממהרת להזיז את הוילון בשביל שמי שאני מנחשת כויל נכנס.

״מה אתה עושה פה?״ אני צועקת עליו ושומעת אותו צוחק.