Frat Boy (Harry Styles AU)

10

״אני יכולה לקחת אותך הביתה או שיש שם מסיבה?" שאלתי בעודי נוסעת.

הוא סובב את ראשו אלי "לא. אף אחד מהבנים ארגן מסיבה." הוא ענה משפשף את עיניו.

הנהנתי ופניתי לכיוון הרחוב שלו. להפתעתי, לא הייתה מסיבה אחת בכל הרחוב. כל כך שקט, כל כך לא רגיל.

"הם כולם במסיבה בעיר, באיזה שהוא מועדון. הם מדברים על המסיבה הזאת כבר שבועות." הארי אמר, כאילו קרא את מחשבותיי.

"למה לא הלכת גם?" החניתי את המכונית והוצאתי את המפתח מחור ההצתה של הרכב.

הוא פתח את דלת המכונית וקם מהמושב. יצאתי גם אני מהאוטו ועקבתי אחריו אל עבר הדלת הראשית של בית האחווה.

"נמאס לי ממסיבות.״ הוא התלונן, מוציא את המפתח שלו מהכיס ופותח את הדלת.

עמדתי בכניסה, מבולבלת. רק לפני יומיים הארי היה אוהב המסיבות הגדול של הקולג' ועכשיו הוא הודה שנמאס לו מהמסיבות. הסתכלתי עליו במבט של "כן, אני משוכנעת לגמרי", נכנסת פנימה. למרבה ההפתעה שרר במקום כאוס של בלאגן.

"מי מנקה את המקום הזה?" שאלתי, עוקבת אחרי הארי אל תוך המטבח. "אני." הוא פתח את המקפיא, מוציא קופסה של גלידה ומוזג לעצמו כוס מים. "ברצינות?" הרמתי את הגבות בזמן שהוא מוציא לנו שתי כפות. "כן, אני שונא כשהכל כל כך מלוכלך." הוא הכניס לפיו כף מלאה בגלידה.

הנהנתי בהבנה. הארי הוא הבחור הכי מוזר שהכרתי. כן, הוא מהנה והוא אוהב לחגוג אבל הוא חכם ומסודר. למה הוא מחביא את הצד הזה שבו מאנשים?

"אני יכול לשאול אותך משהו?" הוא פלט.

המילים שלו הוציאו אותי ממחשבותיי והנהנתי כסימן שימשיך.

"יש לך סודות שאת לא רוצה להגיד לאף אחד? לשמור אותם לעצמך?" הוא שואל, מכניס את הכף לתוך פי. עיניו הירוקות מביטות בעיני השקד שלי.

"כן," חשבתי על כל הדברים שעברתי בתור ילדה. תהליך הגירושים הנוראי של הוריי, העדות שלי לרומן של אבי.

כדאי לי לספר לו? כדאי לי ספר להארי את הסודות הכי כמוסים שלי? אם אני אגיד לו עכשיו הוא בכלל לא יזכור את זה בבוקר. הוא עד כדי כך שיכור.

התיישבתי על כיסא הבר במטבח, "ספרי לי עליהם" הוא אמר.

״זה בנוגע להורים שלי... כל הילדות שלי הייתה בלאגן אחד גדול." התחלתי, "אבל אני בקושי מכירה אותך... למה לי לספר לך?"

הארי נראה כאילו הוא באמת הקשיב. הוא הפסיק לאכול את הגלידה ועיניו ננעלו על שלי. "בגלל... שסביר להניח שאני אשכח את כל מה שתאמרי. בנוסף הצלתי אותך לפני יומיים."

נאנחתי ומשכתי בכתפי. "לאבא שלי היה רומן. הייתי בת אחת עשרה. חזרתי מוקדם יום אחד מבית הספר בגלל שמשהו קרה. הייתי הולכת הביתה ברגל הרבה. יום אחד, כשהגעתי הביתה, ראיתי אישה עם אבא שלי..." הרגשתי דמעות מגיעות לעיניים שלי אבל ניערתי אותן בהירות.