היא
אני פוקחת את עיניי באיטיות. אני בוהה בגגון המתכתי שתלוי מעל לראשי. ניצנים של אור מסתננים מבעד לחריצים בתחתית הדלת של הצריח. אני שומעת את הרוח מזיזה את הקירות המתכתיים באוזני הימנית אך אזני השמאלית עדיין אטומה וחסרת תועלת.
אמא לא נמצאת לידי על מיטת הקש. לבטח המשמרת שלה במפעל קרטונים כבר החלה.
אני מסובבת את ראשי לצדדים.
לפתע הזכרון מחלחל פנימה.
הזר שהיה כאן אתמול בלילה, עם השיער הכתום. הדרך שבה הוא הביט בי, כאילו הוא ראה פנימה לתוכי מבעד לצלקות. הרגע שבו ידינו נגעו. השניה שנתתי לשפתיי לגעת לרגע בודד בלחייו בחשיכה...
אני מתרוממת מהמיטה בפרץ של אנרגיה פתאומית. שוכחת באופן רגעי מהצלקות השורפות שעל גבי ונזכרת בהן כשהכאב חוזר להלום בי בעוצמה.
אני מחפשת את הנוכחות שלו בצריח. מחפשת את ההוכחות שלא חלמתי את הביקור שלו. מחפשת את הרמזים לכך שהוא לא היה רק הזיה שראשי המציא כדי להתמודד עם המציאות העגומה שלי.
המצעים שעליהם ישן והמגבת שלו מקופלים בקפידה על הכיסא. תיק הגב השחור שהגיע איתו אמש לא נראה בשום מקום.
האם כבר איננו?
תחושת כבדות בלתי מוסברת ממלאת את בטני.
אני מתרוממת לעוד יום, כשהאכזבה מלווה אותי בכל צעד, לשגרה אפרורית ומוכרת. אני הולכת לכיור הקטנה לשטוף את פניי ומעמידה את הקומקום על הכירה הבודדת שלנו.
הכוויות שעל גבי נמתחות כמו סלילים של גדר תיל. אני נושכת את שפתיי בכאב כשהבד של הכותונת מרפרף על גבי כמו נייר זכוכית. כל עוד הצלקות שלי לא הבריאו, להחליף בגדים ימשיך להיות סבל טהור עבורי.
ריח של נענע ולימון ממלא את הצריח.
אני מתלבשת בחולצה חומה ארוכה רופפת ומכנסיים שחורות דקות. זה הולך להיות יום רגוע, בלי עבודה ובלי משימות. קיארה לא מצפה לחזרה שלי עדיין. אמא לא נמצאת בבית. כבר מזמן לא הייתה לי הזדמנות פשוט לנוח. האופי שלי לא מאפשר לי לנוח. אני תמיד צריכה להיות בתנועה. בשליטה. בתזוזה.
קשה לי לחשוב לאן אני יכולה לזוז עם הכוויות שעל גבי.
אני בוחנת את ההשתקפות שלי במראה קטנה שתלויה מעל המיטה. עיניים חומות ועצובות בוהות בי בחזרה. אני מטה הצידה את שיערי החום ומשרטטת את הצלקת שמעטרת את לחיי. מזכרת נצחית מהטיל שכמעט לקח אותי לשמיים.
אני כבר לא כועסת. לא על החיים ולא על הבחירות המוזרות של אלוהים. אני פשוט עייפה. והעייפות שאני סוחבת איתי היא כמו משקולת כבדה שרוכבת על גבי הכואב.
VOUS LISEZ
בין דפי הזמן
Fantasyהיא חיה בעולם שיש לו תאריך תפוגה. עולם שבו שוררת מלחמת עולם כבר חמישים שנה. עולם שבו החלומות לא יתגשמו והילדים לא יגדלו. השעון הגדול מתקתק. הם מחכים לחשכה הגדולה, זו שתביא איתה את הסוף. הוא קופץ בין עבר לעתיד. חוזר שוב ושוב למציאות שבה אהוביו עדיין...
