פרק שני

232 13 0
                                    


איאן-שחקנים חייבים לשחק

כמו כל יום רגיל, יצאתי מהמגרש אחרי אימון צהריים  ובתור קפטן של קבוצת הכדורגל כמובן שנשארתי אחרי כולם,  עזרתי לרכש החדש שלנו בקבוצה,  האנטר,  להגיע למלתחות אחרי שהוא קיבל כדור בבטן , מסכן קטן , כולו מטר שבעים,  כיתה ט', משחק מול חבורה של ילדים בכיתה יב' והכי חמור בחבורה,  חבר הכי טוב שלי, קונר, מטר תשעים ושלוש של טמטום דחוס בילד מגודל בלונדיני אחד .

"מה הוא עשה לך אחי, למה לבעוט לילד בבטן? מסכן,  גם ככה משקשק מפחד, אל תפחיד לי אותם אני צריך אותם בריאים ושלמים למשחק פתיחה מול וינסטון אקדמי ברביעי הבא" אמרתי לקונר
"מה אני אעשה אחי, הוא עמד שם כמו עמוד לא זז, הייתי חייב לעשות משהו " אמר קונר.
אני שונא שהוא מתנהג ככה, קונר לא כזה, מאז שהתחיל להסתובב עם החבורה של אייזיק בון והתחיל לעשן ירוק ,ללכת לכל מסיבה ולשתות עד שהוא מקיא את חייו בשירותים ,מוציא את התסכול שיש למאמן על ההתנהגות שלו על השחקנים הצעירים, קונר הרגיל בחיים לא היה מתנהג ככה לילד תמים , במיוחד שאני זוכר שהוא היה הילד התמים והפחדן הזה לפני 4 שנים .

"בסדר אחי אבל אתה זוכר כמה זה מפחיד להיות הצעיר והחדש בקבוצה, שחרר ממנו קצת הוא כבר ישתפשף לבד " אמרתי לקונר ונכנסתי למקלחת .
״אחי ,היית צריך לבוא אתמול למסיבה אצל ג׳וני ..היה בלאגן מטורף אייזק רב מכות עם רון כי הוא ניסע להתחיל לו עם הבחורה ,מפה לשם לא יודע איך אני קם בבוקר אחי והיא שוכבת לידי ,ערומה ומסופקת ״ אמר קונר מהמקלחת לידיי
״ואתה לא מפחד מאייזק,שלא יעשה לך בלאגן שנגעת בה ..״ עניתי
״לא איזה אחי, אייזק לא נוגע באותה אישה פעמיים ,סתם הוא שונא את רון לא רצה שהוא יתקרב אליה אבל לי הוא הסכים״ ענה קונר
זה לא הקונר שאני מכיר ,מפחד מאייזק ?מבקש ממנו אם הוא יכול מישהי? קונר שכב עם הרבה בנות ,כן,אבל תמיד רק אחת הייתה לו חשובה ,מייגן, הם מכירים מילדות ,ומאז שאני מכיר אותו כשהיא עוברת הוא מתחיל לרייר ולבכות שהיא לא שמה עליו ,אבל זה נראה כאילו גם מזה כבר לא אכפת לו ..

לא שאני חסיד אומות עולם,גם אני יוצא למסיבות ושותה אבל בצורה בטוחה שלא תהרוס לי את הקריירה ובשונה מקונר,כשאני שוכב עם מישהי אני משתדל לדעת מה השם שלה שלפני...זה המעט שאני יכול לעשות .

אחרי האימון נכנסתי למכונית ונסעתי הביתה, בדרך אני מתחיל לשמוע רעשים מהמנוע ומשהו חורק,  וכשראיתי עשן יוצא מקדמת המכונית, הבנתי שאני חייב לעצור בצד יש לי הרגשה רעה ירדתי לשוליים ועצרתי את הרכב , יצאתי וכשפתחתי את מכסה המנוע גל ענק של עשן כיסה לי את הפנים הרגשתי שאני נחנק לא יכולתי לנשום והעיניים שלי האדימו  חיכיתי רגע וניסיתי שוב להניע וכלום , הרכב דמם , מטושטש ניסיתי לחפש בטלפון את המספר של אמא שלי ,אני כבר יודע מה היא תגיד  "חמוד אולי רכב זה לא דבר שחכם לקחת בירושה מסבא שלך שנהג בו 14 שנה" וכמובן שהיא צודקת , צלצלתי והיא ישר ענתה- "היי אמא,  אל תלחצי, אבל המנוע של הרכב נדפק לגמרי ואני תקוע באמצע שום מקום, יש סיכוי את באה לקחת אותי אני אשלח לך מיקום "
"אויש, חמוד שלי, אני ידעתי שהדבר הזה גרוטעה אחת גדולה, איך אני כועסת על עצמי שנתתי לך לך לנסוע בזה" אמרה אמא שלי, יותר נכון, צעקה לי בטלפון
"בסדר אמא, עזבי כבר פשוט בואי למה אני מת מעייפות"
"ברור חמוד שלי,  אני כבר יוצאת"

אמא ואני חיכינו לגרר מעל ל4 שעות, התחיל להחשיך הייתי כבר קצר ,מזיע מהאימון הזיעה הפכה לקור וסוף סוף הוא הגיע, הסתכל על הרכב, הסתובב אלי ואמר שהוא לא חושב שיש מה לעשות ועדיף לזרוק את הרכב , אה וואלה, חידשת לי גבר .

בדרך הביתה אמא הזכירה לי שמגיע תלמיד חדש לבית ספר והוא הולך לישון אצלנו מחילופי התלמידים מישראל לבתים יהודיים בעולם, בהתחלה כשהיא נכנסה לתוכנית, שנאתי את הרעיון, הרי כל הסיבה שאמא שלי בכלל עושה את זה, זה בגלל שהיא ואבא לא הביאו עוד ילדים אחרי וריק לה בבית.
"הוא שחקן כדורגל, גם מאוד מוכשר, הבטיחו לי מהסוכנות, אני בטוחה שעם קצת עבודה, אולי אפילו תהיו חברים טובים ותיקח אותו לשחק בקבוצה שלך . זאת גם השנה האחרונה ללימודים שלו"  אמרה אמא
"כן..נראה, אין כל כך תפקידים פנוים כרגע,  מבחני הכניסה היו בקיץ, את יודעת את זה אמא " אמרתי לאמא בנימה קצת יותר עצבנית, אבל זה לא נראה שזה מחק לה את החיוך מהפנים , היא נראתה כל כך שמחה ומאושרת  והאמת שכיף לי לראות אותה ככה.
"אני בטוח שעם קצת עבודה נוכל להיות חברים , גם אם הוא לא יהיה בקבוצת כדורגל" אמרתי לאמא שלי, כדי לעודד אותה קצת שאני לפחות הולך לנסות להתיידד איתו
"יופי חמוד שלי, זה הכי חשוב , תחשוב שהוא מגיע מארץ זרה לגמרי, אין לו פה אף אחד, זה דורש הרבה אומץ לטוס כל כך רחוק, למדינה זרה, לגור עם משפחה שהיא לא שלך ללמוד בשפה שונה ,זה לא פשוט בכלל חמוד.."אמרה אמא .
בשלב הזה כבר הייתי מותש ולא היה לי כוח להקשיב
"כן אני מבין אמא אני אשתדל "
ושם נגמרה השיחה המעיקה הזאת .
למחרת בבוקר אמא הסיעה אותי ללימודים ונסעה לשדה להביא את החבר החדש למשפחה " כמו שהיא אוהבת לקרוא לזה .

״4848 קילומטר ממך״ Donde viven las historias. Descúbrelo ahora