נסתר מהעין

Part 1

אני חייבת להמשיך לרוץ, אני חייבת להמשיך לרוץ מהר, משהו בתוכי אמר לי לא לעצור בשום אופן, פשוט אסור לי! לפתע, מעדתי, לא הספקתי להתייצב בזמן ונפלתי.

קמתי בזעקה מהמיטה מליאת זיעה. התיישבתי על המיטה וניגבתי את הזיעה, החדר היה חשוך, מיששתי את השידה לצד מיטתי עד שמצאתי את מתג מנורת השולחן ולחצתי על הכפתור, החדר הוצף אור בין רגע.
"מה לעזאזל זה היה?" אמרתי לעצמי.
הסתכלתי מסביב בבלבול, "זה היה רק חלום" ניסיתי להרגיע את עצמי "רק חלום!" אמרתי בביטחון ונרגעתי. נשכבתי בחזרה במיטה וכנראה שהייתי ממש עייפה כי לא עברו 5 דקות וכבר נרדמתי.
***
למחרת קמתי לעוד בוקר שקט ורגוע, עוד בוקר שאני לבד לגמרי אף אחד לא נמצא, את האמת שכבר התחלתי להתרגל לזה זה חוזר על עצמו כבר כמה וכמה חודשים בזמן האחרון. יצאתי מהחדר שלי וצעדתי באיטיות לחדר האמבטיה ועשיתי את סידורי הבוקר הרגילים שלי, כשסיימתי ירדתי למטבח והכנתי לעצמי משהו חם לשתות.
עליתי לחדר שלי בחזרה והוצאתי מהארון מכנס בצבע לבן וסריג אדום, נעלתי את נעלי האולסטאר האדומות שלי כששמעתי את אשלי צופרת לי מלמטה, לקחתי בזריזות את התיק שלי וירדתי.
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" שאלה אותי כשהתחילה לנסוע.
"מצטערת באמת שאיחרתי בשתי שניות" אמרתי צינית לחלוטין,
"תמשיכי לצחוק, אחר כך נראה מתי אנחנו נגיע" היא אמרה משתיקה אותי, נזכרתי לפתע שבכלל לא בדקתי מה השעה כשהתעוררתי כנראה שהייתי עדיין בשוק מהחלום, הסתכלתי בשעון שבפלאפון שלי מתברר שעכשיו 7:40 מה שאומר שעוד 20 דקות מתחילים הלימודים ועוד יש לנו לאסוף את כריסטופר בדרך.
"את לא יכולה לנסוע יותר מהר?" שאלתי בלחץ כשהרעיון שנאחר חילחל לתוכי.
"אני נוסעת במהירות המרבית" היא ענתה לי לא מורידה את עיניה מהכביש, אוי היא יכולה להיות כזאת קדושה לפעמים.
"תאמיני לי שאם תסעי יותר מהר ב-10 קמ"ש לא יקרה כלום" הפצרתי בה שתאיץ, אבל היא בשלה עדיין לא מוכנה להקשיב, אז וויתרתי. כעבור כ-10 דקות הגענו לכריסטופר וכרגיל הוא מאחר, צפרנו לו שעתיים עד שהוא יצא.
"תרגעו אתן תעירו את כל השכונה" הוא אמר בקול עצבני קצת.
"קרציה אנחנו נאחר בגללך" צעקתי עליו והסתכלתי עליו בפרצוף כועס במיוחד. "כרגיל" אשלי מילמלה בהיסח דעת. לא, לא עוד פעם, ככה זה קורה כל פעם מחדש שני אלה מתחילים לריב על שטויות, למה היא הייתה חייבת לפתוח את זה?
"רגע יש לך בעיה??" הוא שאל נרגז.
"כן יש לי בעיה כריס, כל פעם אנחנו מאחרים בגללך" היא ענתה לו נרגזת עושה יותר ומגישה את ה"בגללך".
"מה אני אעשה?! אתן יודעות כל זה.." הוא העביר את ידיו לאורך כל גופו להדגשת דבריו "לא בא בקלות!" אמר מרוצה מעצמו.
"דביל" אני ואשלי אמרנו ביחד וכולנו התחלנו לצחוק, למזלנו אף מריבה לא מחזיקה יותר מכמה דקות.
"נשבעת לך כריס, אם לא הייתי מכירה אותך הייתי חושבת שאתה הומו" אמרתי.
אחרי 10 דקות של מסיכה הגענו לביה"ס הגענו באיחור של בערך 5 דקות, שלושתינו רצנו לכיתות שלנו כריס למעבדה ואני ואשלי נכנסנו להיסטוריה, תאמינו יש לנו את המזל הכי רע בעולם כי ברגע שנכנסנו לכיתה מר רוברט הקריא את שיעורי הבית ומכיוון שנכנסנו באיחור הוא הפיל עלינו את השאלה שהוא הקריא, וכמו שאמרתי אני עם המזל שלי לא עשיתי את השיעורים אבל למזלי אשלי כן עשתה אז היא ענתה במקומי, כשהתיישבנו במקומות הקבועים לשני פלטנו אנחת רווחה וחייכנו אחת לשניה. שאר היום עבר דיי חלק ואפילו השתחררנו מוקדם.
אשלי כבר חיכתה לי ליד האוטו וכשראתה אותי היא נופפה לי כל כך חזק עד שחשבתי שעוד מעט הולכת להיתלש לה היד מהמקום.
"היי אחותי" היא אמרה
"היי אש".
נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע הנסיעה הייתה דיי שקטה בסך הכול שמענו מוזיקה ומדי פעם גם שרנו, אשלי עצרה לי ליד הבית חיבקה אותי ואמרה לי שלום, נכנסתי הביתה "היי אני בבית" צעקתי "יש כאן מישהו" אף אחד, טוב כרגיל. זרקתי את התיק הצידה ונכנסתי למטבח, הכנתי לעצמי פתיתים וסלט ירקות טרי זה בדרך כלל מה שאני אוכלת מאז שאני רוב הזמן לבד למרות שאני יודעת לבשל עוד מלא דברים, מזגתי לעצמי בצלחת קצת פתיתים וסלט ונכנסתי לסלון, הדלקתי לי את הטלוויזיה ובחרתי לעצמי סרט.
לא עברו יותר מ-5 דקות ושמעתי דפיקות בדלת.
"מי זה יכול להיות" מילמלתי לעצמי.
ניגשתי לדלת ופתחתי אותה, נעצרתי ופתחתי את העיניים.
"היי קטנטונת התגעגעתי" הוא אמר בחיוך מבוייש.