Heartbreaker | c.hood

chapter 2

POV Amber

יצאתי מחדרי אחרי חצי שעה פחות או יותר (שבה פרקתי את המזוודה שלי), אני מקווה שהם כבר סיימו כי לפי מה שאמא אמרה זה כנראה "ספא מהחלומות" ואני ממש רוצה ללכת לשם עם אמנדה... זה נשמע נחמד כרגע, ספא, להוציא את כל הלחצים מהגוף ופשוט להירגע.

תוך כדיי שאני עומדת במסדרון הקומה וחולמת על הספא אני רואה את הבחור הזה שהיה בחדר של אחותי קודם לכן. התנערתי בשביל לחזור למציאות ולהפסיק לחלום על הרגע הזה שוב, זה היה נוראי.

הוא חייך אליי תוך כדי שהוא הולך לעבר המעלית, למזלי לבוש (תודה לאל) ולא מעל אחותי, חייכתי אליו בחזרה והתקדמתי לעבר חדרה של אחותי, עכשיו אני בטוחה שהיא סיימה.
אני לא מאמינה שהיא שוב חזרה לכל הקטע הזה של הסטוצים, אני לא מבינה מה כל כך מהנה בזה... טוב אולי כנראה בגלל שאני עדיין בתולה...

אני לא מבינה למה כולם רעים לבתולות, טוב לא כולם, אבל הרבה בבית הספר שלי צוחקים עליי בגלל שאני בתולה, טוב סליחה באמת שאני לא פזיזה כמו הרבה מכם.
שלא תבינו לא נכון... אני כמובן רוצה לעשות את זה פעם בחיי אבל כשאני אמצא מישהו אמין שאני אסמוך עליו ושאני אוהב.

עכשיו אני נשמעת כמו חננה. או...קיי בחזרה למציאות, דפקתי על הדלת של החדר של אמנדה שואלת אם אני יכולה להיכנס.
"כן הדלת פתוחה!" היא צעקה בשביל שאני אשמע,
"אז...-" אמרתי תוך כדיי שאני נכנסת לחדר וסוגרת את הדלת, "איך היה?" שאלתי עם פרצוף מטריד, קצת כמו האמוג'י של הירח.

"היה מושלם..-" היא ענתה " נראה לי שהוא הזיון הכי טוב שאיי פעם היה לי" אמרה, משלימה את דבריה עם מבט חלומי.
"בעעע"
" את ביקשת לדעת.."
"צודקת..." עניתי בחזרה. "איך קוראים לו??" שאלתי שוב עם אותו פרצוף ממקודם, "קאלום" ענתה לי בפשטות.
"הוא סיני?"
"לא,הוא קיווי, למה את שואלת?"
"סתם.. מאיפה הספקת לגלות את כל המידע הזה?"
"הוא סיפר לי לפני ש.. את יודעת... הזדיינו"
"אהה, אוקיי" אמרתי "מקודם אמא אמרה שהספא פה ממש נחמד רוצה ללכת?" אמרתי לפני שיצאתי מחדרה.

"אוקיי רק תני לי להתלבש" היא ענתה בחזרה בזמן שאני יוצאת מחדרה ומספיקה להיתקל במישהו, "סליחה" אמרנו ביחד, הסתכלתי ללמעלה בשביל לראות במי נקעתי, "או היי" הוא אמר, "היי" אמרתי עוקפת אותו בשביל להגיע לחדר שלי.
"רגע! יש לך שם?" הוא שאל, יופי קאלום, מהלך חלק, "כן" עניתי, נכנסת לחדר משאירה אותו שם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"וואי המסאז' היה מזה מרגיע" אמנדה אמרה לי אחרי שהיינו בספא, "אכן" עניתי, מוציאה את המפתח לחדר.
"למה קאלום חזר מקודם?" שאלתי אותה, הייתי ממש סקרנית אל תשפטו אותי, "אהה הוא שכח את הפלאפון שלו פה, למה?"
"סתם" החזרתי נכנסת לחדר שלי, הולכת לעבר המקלחת וחוזרת בחזרה לחדר כי גיליתי ששכחתי לקחת את הפיג'מה, "יופי אמבר, כל כך חכם מצידך." אמרתי לעצמי, לקחתי את הפיג'מה שלי וחזרתי למקלחת בשביל, טוב, להתקלח, אלא מה?
כשיצאתי מהמקלחת ראיתי קצת טלוויזיה ולאט לאט נרדמתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"אמבי" שמעתי מישהו אומר, ומנער אותי "אמבייי" הפעם בצעקה, מיד התעוררתי לא מבינה איפה אני, אהה נכון אני במלון, גאד אני צריכה להתרגל לזה זה ממש מפחיד שמתעוררים בבוקר ואין לך מושג איפה אתה.

"כבר בוקר ופספסנו את ארוחת הבוקר וממש בא לי ללכת לקניון ותוך כדיי נוכל ללכת לאכול שם " מסתבר שאמנדה אומרת,
"טוב טוב אני קמה" אמרתי בישנוניות
"אני לא רואה אותך קמה" "אז את לא רואה טוב" עניתי בחזרה, קמה באיטיות מהמיטה הולכת לעבר השירותים כדי לעשות דברים של בוקר, לא התקלחתי כי התקלחתי אתמול בערב וכנראה היום בערב.

התלבשתי והלכתי לעבר חדרה של אחותי "אמי!" צעקתי, היא מיד פתחה את הדלת והלכנו שתינו לעבר המעלית יורדות ולוקחות מונית לקניון המקומי, איזה כיף זה קניות, אני אוהבת במיוחד שזה עם אחותי כי יש לנו אותו "סטייל".

"אוי סליחה" אמרתי כשנתקעתי במישהו,שוב. "אנחנו חייבים להפסיק להיפגש ככה" הוא אומר, הסתכלתי בשביל לראות מי זה,קאלום,שוב!
"כן..." אמרתי בחזרה,
"טוב...אני הולכת ל- 'פאק סאן'" אמנדה אומרת עם פרצוף מובך והולכת לעבר החנות,
"אז אתה עוקב אחרי או משהו?"
"לא אני פה עם חברים שלי" הוא ענה, גאד באמת שהוא חתיך- לא רגע, הוא לא! אני לא יכולה לחשוב ככה, פשוט לא.
"טוב אני צריכה ללכת לאמנדה, ביי" אמרתי מהר והולכת לעבר החנות שהיא בה... לא יודעת מה עבר עלי באותו רגע, זה היה מוזר.

"היי" אמרתי לאמנדה שראיתי אותה בחנות, היא לקחה כמות בגדים דיי גדולה, "כל אלה בשבילך?" שאלתי מופתעת,
"למה נראה לך? זה בשביל שתינו" היא ענתה, לרגע חשבתי שהכל בשבילה והיא הולכת לגהץ את הכרטיס אשראי של אבא, בטח היא לא הייתה רוצה הכל אבל עדיין.
"על מה דיברת עם קאלום" היא שאלה תוך כדי שהיא מעבירה את הבגדים שבשבילי לידיי,
"אהה, זה, סתם" עניתי בפשטות,
"אוקיי" היא ענתה בחזרה, אני יודעת שהיא לא מאמינה לי, אבל זאת האמת... לא?
"אני ממש אוהבת את השמלה הזאת עלייך" אמרתי לאמנדה כשהיא מדדה שמלה אדומה מושלמת, ושאני אומרת מושלמת אני מתכוונת לזה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

וואו זה היה מתיש, קנינו מלא בגדים, הזה שעזר לנו עם הדברים בקושי הצליח לסחוב את הכל.

POV Calum

"היי אחי, מי זאת הייתה הבחורה הזאת?" לוק שאל,
"כן, היא דיי שווה נכון?" מייקל בטון של שאלה,

"אני מסכים לגמרי" אמר אשטון, שם את ידו על כתפו של מייקל, אוח הם מאוד בוגרים... מאוד
"אהה היא סתם" עניתי ביובש,
"זאת אחת מהלקוחות שלך?" שאל אשטון,
"לא היא אחות של אחת מהן" עניתי שוב ביובש, מאז שגיליתי להם הם לא מפסיקים לדבר איתי על זה, כאילו, אני יודע שהם מתעניינים אבל זה התחיל ממש לעצבן ולהימאס עליי.

"טוב כדאי שנחזור לבית של קאלום, אני מתחיל להיות רעב והיא אמרה שהיא תכין את הספגטי הטעים שלה" לוק אמר, מתחיל ללקק את השפה ולתפוח על הבטן שלו, טוב הספגטי של אמא שלי באמת טעים, הוא לא סתם המאכל האהוב עליי.

~~~~~~~~~~~~~~~~
הולהההההה
אז זה היה הפרק...אני מקווה שאהבתם כי זה ממש מייאש
אני אישית חושבת שהוא יצא קצת משעמם אבל שיהיה...
מקווה שנהנתן, אל תשכחו להצביע ולהגיב אם אהבתם..
-קים-